250 | איים של סיפורים - נרטיבים אישיים ומקצועיים של מטפלות ומטפלים באמצעות אומנויות עבור המטפלות, שהן לא הוריה והיא אינה הבת שלהן, היא נתפסת כ"סתם ילדה לא מיוחדת" – לא צייתנית, מעצבנת, מַקשה כזו שעושה בעיות . אי - אפשר לסבול אותה . בבית מוציאים אותה החוצה כדי שתוציא כבר את החתול מהבטן . אבל אין שם חתול, יש שם דמעה שקפאה, כמו הדמעה של חייל הבדיל . זמן ומקום משנים סיפור רק לאחר שנים תתברר המשמעות העמוקה והמעצבת של הסיפור . מי תהיה הילדה בעולם ? איך היא תרגיש ? אֵילו קשרים היא תפתֵח ? נסיבות הסיפור מקריות, אך מעצבות לעַד . בזמן מסוים ובמָקום מסוים נתפס מזון מסוים כחיוני ( בריאותית ו"אידאולוגית" ) להישרדות . במקרה שתואר לעיל, דחיית מזון מסוים נתפסה כאִיום בחברה של מהגרים ( חלוצים אשר פילסו את דרכם בסביבה עוינת רווּיה באויבים ובמחלות ) . דחיית המזון המסוים גם נתפסה כיציאה מהתלם, כאִיום על הקולקטיב המאוחד הדוגל בשוויוניות . בחברה כזו על כולם לאכול אוכל זהה כחלק מעקרון השוויוניות . האם הצורך בהישרדות הקולקטיב הוא שברא מזונות חיוניים לכולם ? ייתכן שהחשש מפני חריגה מהדפוסים המקובלים חִייב להגדי...
אל הספר