156 | איים של סיפורים - נרטיבים אישיים ומקצועיים של מטפלות ומטפלים באמצעות אומנויות של התינוק והמטופל : אלה מפצלים בין החומרים הנפשיים שלהם, "משליכים החוצה" חלק מהם לעבר הדמות המטפלת, ובדרך זו מבודדים את הטוב מהרע ונשמרים ממגע הרסני ( פלדמן, 2001 ) . אני עוצר ושואל את עצמי : האם גם אדגר מרגיש כמוני כעת, חש שהוא נושא בעול האחריות הכבדה לבדו ? האם גם אדגר מאס בהיותו מושא לגערות, לכעס ולאכזבה ומבקש להיחלץ מהמצב הזה ? החיבור התאורטי הזה מאפשר לי "להניח בצד" את החששות ואת תחושת התסכול ופותח פתח מחודש להבנה ולתקווה . אני מקשיב שוב לאדגר ומגלה שהפעם יש טון חדש ואותנטי לבקשת העזרה שלו . התלות החיובית שלו בי, כמו גם הבעת האמון והמשאלה שאצטרף אליו, גורמת לי לחוש כי אני חשוב לו וקרוב אליו . אני חש כי קִרבה זו עשויה לבטא תלות בריאה בתוך קשר ושמח על כך שאדגר מצא דרך אשר תאפשר לו להיות רגוע, כמו גם על כך שהוא מסוגל להצהיר כי הוא זקוק לתמיכה . אני גם שמח על כך שאדגר הצליח להגדיר את צרכיו הרגשיים ללא כאבים פסיכוסומטיים וללא התנהגות הרסנית . חשתי כי אנו נמצאים בעיצומו של מהלך טיפולי שראשיתו ב"הצפה" של ...
אל הספר