384 משה מנשהוף שיכולים להיות מתמשכים, ובהקשר אליהם אנו מצמיחים,ושל ראייה מרחב - בזמןבדיד על ידי שליפת תבנית מתאימה מיֵדע העבר ואיכונו נוכחי . ה הפיכת אינהרנט ישיר לנקודת מיקוד היא מעשה ההצמחה . גם כאשר מספר בדידים, מקושרים לתבנית ) שהיא בדיד ( הם מצמיחים בדיד חדש . התבנית יכולה להיות אחד האינהרנטים הישירים של אחד הבדידים ם,ראשוניי - שנמצאים בתודעה שלנו . כך, כשיש בדיד או בדידים תחושתיים נניח של מישוש ושל ראייה שיכולים להיות מתמשכים, הם מתקשרים לתבנית מסוימת, ואנו מצמיחים בדיד . בכל מקרה, לצורך הצמחת הבדיד אדם משתמש בתבנית, וכל הבדידים שבמודעות האדם בעת ההצמחה נכנסים כאינהרנטים של הבדיד המוצמח . ן התרחש בזמן ובמקוםאין הכרח לוגי שהאירוע שאנו זוכרים עכשיו אכ . אין לנו גישה לחוויהכללשאנו זוכרים, ואפילו אין הכרח שחווינו אותו שהייתה או לזיכרון שהיה בעבר, כפי שאין לנו גישה לדבר כשלעצמו אך בשני המקרים אנו מצליחים לתפקד . למדנו זאת, ואנו עושים,במציאות א תוצאה של התאמתזאת למרות חוסר הגישה לדבר כשלעצמו . התפקוד הו כלהמשמעויות שיש לאדם, שהן אינדיבידואליות, למציאות הנתפסת . המושגים וכל המשמעויות של...
אל הספר