172 משה מנשהוף ,כדי שאוכל לזכור את מיקום חניית המכוניתקישוריםוהיו אמורים ליצור להם ביטויניתןולכן לא,נדחקו לשוליים של זרם הבדידיםהםאך הקישורים, כלומר,חותם"הותירו"לאפרטים אלה, אפוא, . בתודעתי ולכן גם לא יכולתי להיזכר בהם . ,ודשלהם היו רופפים מא תשומת הלב, על פי המונחים של תיאוריית הבדידים שבספר זה, משמעה, שבעת התפיסה ) או החוויה ( האדם מצמיח עוד ועוד בדידים הקשורים מצויים במרכז זרם,משותףהנושאבעלי ה,לעניין מסוים, והבדידים בדידים שאינםלעומת הה,התודעה במידה רבה ביותר, מבחינת זמן והבלט שומת הלב מקבילה למרכזיות בשטףשייכים לנושא זה . כלומר, ת הואיש לו ביטוי חזק יותר,כך,מרכזי יותרבדיד הואוככל ש,הבדידים יותר . "זכיר"הוא נלמד יותר ו,יותרברורמשאיר חותם ומעשירה ) אינהרנטים ( ,יוצרת הקשריםוהיא,הלמידהתשומת הלב היא ת ידע העבר של האדם בנושא הנלמד . נניח שאדם מסוים מנסה לזכורא . הוא רואה אותן, קוראזו לזומילים מקריות שאינן קשורותכמהרצף של אותן פעם, ואפילו פעמיים, ומסתפק בכך . אדם שני, לעומתו, רואה את אותן מילים, ולאחר שקרא אותן פעם או פעמיים וזיהה שאין הגיון שמחבר ן, הוא מנסה למצוא בכל זאת היגיון כזה שיו...
אל הספר