חלק ראשון: הזיכרון והעבר

116 משה מנשהוף כשהוא משווה בין מקומוה של דבר מה שרואה,אדם מסיק על תנועממד . ממדבאשר לכך גםו,ן שקדם לכךזיכרון מקומו בזמוביןבזמן מסוים ממדי של קובייה על - פרופורציה . אם אין אפשרות השוואה בין ציור דולו יתאפשרבמציאות, סביר להניח שלאממדית - תלתזיכרון קובייהובין,נייר ות . כך גם בנוגע לראייתיממד - להשליך על הציור שעל הנייר את התלת קוויםהראייתאתהיא מצריכהממדית, - כקובייה תלת – הקובייה במציאות םקוויכל אחד מהחווייתסידורם במרחב . ואת תפיסתמשטחיםבחיבורם ל הכרח, בתפיסת הקובייה המצוירת,גם כאןוזיכרון,לתנחשבוהמשטחים כדי לתפוס,פרופורציהוכך, גם כשיהיה צורך בהשגתשיהיה זיכרון . הוא רחוקה . הנראית עדייןשהמכונית כי תפיסת,את המרחבוכרון, אין לאדם יכולת לתפוס את הזמןאם אין זי ,ת בהווהיחוויה שנחווהיא תוצאה שלהמרחב,תפיסתכמו,הזמן חשיבותו של ידע העבר,הוסברה . בפרקים הקודמיםשקָדַםמהבהשוואה ל אשר בלעדיו אין אפשרות להצמחת הבדידים . . התנסות ללאכללאין תודעה – שאם אין זיכרון,מכאן ניתן להסיק התנסות של בדידים תחושתיים ראשוניים בלבד,היא לכל היותר,זיכרון בו אין לאדם זיכרון דומהשבספק בהעדר ידע נרכש . מצבתמוטלהיאוגם להזיכרו...  אל הספר