ב. שלילת טענת 'אי־חוקיות' (illegality)

הגנת הבריתות מערעור על תקפותן או חוקיותן 101 גישה לטיעונים שהוצגו בה, ולא היתה לו כל אפשרות להכחישם . הברית עם מלך כִּזֻוַתנַה גם לא היתה הבמה המתאימה להתנצחות עם מלך מִתַנִי . ברית זו, ובכלל זאת גם 'המבוא ההיסטורי' הכלול בה, נוסחה כך, שבמקרה ששֻׁנַשֻׁרַה או יורשיו יתכחשו בעתיד לחובותיהם שבהסכם זה ניתן יהיה להציגו לפני האלים, השופטים השמימיים, ובמעמד זה אמורות היו הטענות המופיעות 'במבוא ההיסטורי' להשיב ולדחות את טענות אנשי כִּזֻוַתנַה . לפיכך יש לראות בטענות הנוגעות ליחסי חַתּי ומִתַנִי טענות שנועדו לדחות לא את טענות אנשי מִתַנִי על עוול שנגרם להם, כי אם את טענות שליט כִּזֻוַתנַה, שֻׁנַשֻׁרַה ויורשיו . ומכאן, שטענה מצד שֻׁנַשֻׁרַה, שעצם קשירת החוזה הנוכחי היתה כרוכה במעשה עוולה נגד צד שלישי ( מִתַנִי ) , היה בה כדי לפגום בחוזה . איני מכיר ולו תעודה מזרח-קדמונית אחת שתבהיר מה עלולות היו להיות תוצאותיו המשפטיות של פגם כזה . אך המשפט הרומי הכיר באפשרות כזו, שהסתכמה בשתי מימרות ( maxims ) שביטאו שני כללים הנותנים תשובה לשאלה זו . האחת, ex turpi causa non oritur action "מעוולה לא תצמח תביעה...  אל הספר
מוסד ביאליק