ב. הצדדים לברית ואימתי נדרשה עריכת ברית חדשה

הבריתות מתקופת הברונזה המאוחרת ( 1600 – 1200 לפסה"נ ) 73 106 נדירות זו משקפת את העובדה שמלכי חַתּי היו מוטרדים מהחשש שהצדונכָדַיו . הכפוף יעביר את נאמנותו לענף מתחרה של משפחת המלוכה החִתית או לאישיות 107 ברם, חִתית אחרת, ולא פחות מכך חששו פן תועבר נאמנות זו למלך הגמון זר . בכל הנוגע לצד הכפוף, הרי שבדרך כלל חייבו בריתות אלו במפורש רק את השליט הכפוף עצמו ולא את צאצאיו . אמנם, פה ושם מוצאים אנו בבריתות אלו משאלה 108 מפורשת להמשך קיומם של היחסים ( החוזיים ) הטובים בין צאצאי שני הצדדים, ובשני מקרים אנו מוצאים גם משאלה מפורשת שתנאי הברית יכובדו לא רק על ידי הצד הכפוף אלא גם על ידי יורשיו בדור השני והשלישי, ושהם ישמרו על נאמנותם 109 אך כנגד זאת ישנן בריתות רבות הדורשות נאמנות רק מהשליטלריבון וליורשיו . 110 הכפוף שהוא צד לברית, בלא לרמוז אפילו על חובת צאצאיו לשמירת אמונים זו . יתרה מזו, באותן בריתות-כפיפות שנשתמר בהן סעיף הקללות במידה המאפשרת הסקת מסקנות, קללות אלו מתייחסות רק למקרה שבו השליט הכפוף עצמו ישמור 111 או יפר את התחייבויותיו . לעובדות אלו היתה השלכה על השאלה אם חידושה של הברית נדרש...  אל הספר
מוסד ביאליק