המסורות השונות של ניסוח בריתות במזרח הקדום בהשתלשלותן ההיסטורית 33 עוינות . לפיכך, מסתבר שהסכם זה הוא בבחינת פרוטוקול הנספח לחוזה השלום שנכרת עם סיום מצב המלחמה, הסכם שנועד להשלים פרטים שלא נידונו בחוזה השלום עצמו . ההסכם הוא שוויוני, והמאפיין הבולט ביותר בו הוא היותו מנוסח ניסוח דו-צדדי, הכולל את התחייבויות שני הצדדים . תופעה בולטת נוספת היא היעדר שבועות של הצדדים והיעדרה של רשימת האלים שבפני צלמיהם נערכה השבועה . אך קשה לקבוע אם יש לראות בהיעדרן של אלו מאפיין רב חשיבות, או שיש להבין את היעדרן כנובע מכך שהן הופיעו בתעודה הראשית של חוזה השלום ( שטרם נמצא ) , ומאחר שהתעודה הנוכחית היא רק בבחינת נספח לחוזה השלום לא ראו עורכיו צורך לביצוע שבועות נפרדות גם עליו . לעומת זאת קרוב לוודאי שהסכם זה אמור היה לשאת את חותמות שני הצדדים, כפי שמעידים שני הרווחים שהושארו ריקים בו . רווחים ריקים אלו, מצדם, רומזים שהתעודה היא בבחינת 3 טיוטה שטרם נחתמה סופית . 'אסטלת העיטים' מלגש שמן מאה כ " ה, שהוזכרה לעיל, שימרה לנו תיאור של נוהל קדום של השבעה . אך רק ממכתבי ארכיוני מארי של מאה י " ח ניתן לנו 4 מידעלר...
אל הספר