האבן והמילה | 232 | "תשומת הלב" — הרשו לי לצטט, בעקבות ואלטר בנימין במסתו על קפקא, פסוק משל מאלְבְּראנש — "תשומת הלב היא תפילתה הטבעית של הנפש" . 231 המובאה ממסתו של בנימין "פרנץ קפקא : עשור למותו" אכן מוסבת על שאלת ההשגחה . הספרות, שעליה העיר קפקא כי היא "כתיבה כצורה של תפילה", אינה רק סוגה אמנותית, מפעל אסתטי, תופעה של "היפה והנשגב", אלא היפתחות עזה לעברו של הזולת . השיר נוטל לתחומו את מה שהיה בתחומה של התפילה : התחינה לשלומו של העולם הנברא . כתפילות בשעתן גם השיר מקדיש את עצמו לעולם היצורים ודורש בשלומם . צלאן אומר זאת כך : ופעם אף הגענו, מתוך תשומת - הלב המוקדשת לדברים ולעולם - היצורים, לקירבתו של משהו פתוח וחופשי . ולבסוף לקירבתה של האוטופיה . 232 השיר, על כל הטרופים שבו, סוגות הדיבור, מבקש את "המקום הזה", והוא "הפתוח, הריק, החופשי" . זו היא ה"או - טופיה" ( U - topia ) , כותב צלאן : כי אין מדובר עוד באותו "שום מקום" במובנו כאופק האידיאלי של ההגות והשירה האירופית בעת החדשה, אלא במרחב הפנוי, הריק - עדיין של ההוויה, שהיא כאן ועכשיו . שירו של צלאן אינו מבקש אוטופיה שהיא מקום מדומיין, ...
אל הספר