האבן והמילה | 214 | עצמו . והדיבור מהו ? נשימה, פעימה, הוויה והתכלות . פסוקי הנגד של לוסיל הם הזעקה הפורצת מתוך מצבי דומם, הדיבור המגיע מסיפי הייאוש, הדיבור שבשררת האבסורד ( ! Es lebe der König ) . זה הדיבור החי ( עד כיליון, בהבל פה ) ובו ומתוכו משער צלאן את דרך המוצא של השירה . אך מדובר כעת בלנץ, הסופר הגרמני שתעה בדרכו, השב בסיפורו של ביכנר ב" 20 בינואר" . הנובלה "לנץ", שנותרה לא גמורה בעיזבונו של ביכנר ( הסיפור עצמו נקטע, מופסק ) , מגוללת את תולדותיו של לנץ, מאנשי דור "סער ופרץ" בספרות הגרמנית, בשבועות שבין 20 בינואר ל - 8 בפברואר שנת 1778 , אז שהה לנץ, מוכה שיגעון, אצל הכומר אוברלין בכפר ואלדרבאך . לנץ זה, שבא לעולם בריגה בשנת 1751 ועשה את לימודיו בקניגסברג ( 1760 – 1771 ) , שם ביקר גם בהרצאותיו של עמנואל קאנט, בטרם עקר לשטרסבורג ונעשה לחבר בתנועה הספרותית "סער ופרץ" ולידיד קרוב של גתה . אך גתה לא שמר לו אמונים, ולנץ, שסימנים ראשונים של מחלת הרוח נתנו בו סימנים, סולק מוויימאר בשנת 1776 . וכעת, לאחר התקף שפקד אותו בשנת 1777 , הוא בא לביתו של אוברלין למצוא לו מעט מרפא . כך אנו פוגשים...
אל הספר