כבד פה

האבן והמילה | 186 | בגרסאותיו הראשונות השיר קורא לילד ( אילו בא ילד, käme ein Kind ) / גם אז היה מגיע כְּאָב ( פטריארך ) . ואילו יכול היה לדבר על תקופה זו, אילו דיבר, היה רשאי רק לומר, לגמגם . . . er dürfte nur lallen und lallen, immer - , immer - zuzu . לֹא הָיָה רַשַּׁאי אֶלָּא לְמַלְמֵל וּלְמַלְמֵל הָלְאָה וָהָלְאָה הָלְהָלְהָלְאָה דמות זו השבה בסופו של השיר של צלאן, ילד, אב, אדם, היא תהודה של רוח זו, רוח רצינית וקודרת הנושבת משירתו של הדלרלין, מן הפרוזה שלו, הדוברת בפרישות, בהיעלמות . דמות זו היא הדוברת עם - ובלי, בכפילות זו של לומר כן ולומר לא ( "לא להפריד את הלאו מן הכן" כנאמר בשירו "דבר גם אתה" ) , דוברת אפוא כפולה אך מפוצלת : הָלְאָה וָהָלְאָה immer - immer הָלְהָלְהָלְאָה zu - zu האין זו פשרה של מילת עיוורון ? מילה הדוברת באבדה, בנסיגה, בפירוק ? מילה המבטאת פיזור, היסח דעת ? אך השיר מסתיים בגמגום . ומהו דיבור הנעשה בגמגום, דיבורו של "כבד פה" ? הרבה צריך היה לומר על אותו דיבור כבד פה, דיבורו של "ערל שפתיים", דיבור העשוי במשלבים של שתיקה . 180 אך למדנו : בשירת צלאן הגמגום הוא מס...  אל הספר