האבן והמילה | 146 | בָּא שֻׁלְחָן עִם שְׁלַל מַתָּנוֹת, עוֹקֵף אֶת "עֵדֶן" — ה"מתנות" המובאות בשורה זו, האם זו מתת השיר ? האם השיר עצמו הוא העשוי כ"שולחן עם שלל מתנות" ? האם המסמנים בשיר — השמות, המילים — הם מתנותיו של המשורר ? ומה יהיה אז פשרו של שיר שמסמניו עשויים כ"מתנות" ? האם השיר "מעניק" דבר מה ? האם השיר "עורך שולחן" ? ו"עדן", מה אומרת לנו מילה זו ? שירו של צלאן הוא כאסופת מסמנים סתומים, ועם זאת דבר נשמע בהם, קשרים ראשונים ותהודות . השיר מדבר מן הקור ומן הדם . זו שפת החומר של השיר, זהו המצע ( האבן ) שעליו הוא נכתב . כשאנו שואלים על פשרו של השיר ועל פשר מסמניו אנו נקראים להאזין . אנו נקראים לשמוע את מה שמשמעותו נעקרה, גלתה ממקומה . על השיר לדבר את דיבורו של זה שמשמעותו התחסרה ופשרו אבד . על דיבור זה למדנו לומר כי הוא "דבר אמת", דיבורו של "אתה" המדבר "כאחרון", דיבור שאינו מנתק את "הלאו מן הכן" . השיר אינו בא להשיב פשר לדברים אלא בדרך זו, כשהוא מדבר את מהותם — מבטא אותם . השיר אינו מדבר על אודות הדברים בלבד, אלא אליהם ולמענם . הטקסטורה השירית שהבחנו בה בשירת צלאן בתור "מילת עיוורים...
אל הספר