| 133 | פצע פה הנקרא "אבן" ( Stein ) . השפה שואלת לתחומה את משקלה של האבן . אך האבן תפרח ! הפרח ( Blume ) הוא השם הנושא עדיין את הכפילות, את הסתירה בין "הדומם" ( האילם, האטום, העצור ) ו"המדמם" ( נפצע, ניגר, נשפך ) . שירו של צלאן נושא ו"סובל" את הסתירה הזאת . המילה המדוברת בו היא "סיבולת" : היא כובד ודממה אך גם מלמול ומעידת לשון . סתירה זו עומדת גם ביסוד שירו של צלאן Coagula . צלאן החל את כתיבת שירו בשנת 1962 ומוכרות גרסאות ביניים שלו עד כתיבת גרסתו הסופית שהתפרסמה בקובץ "תפנית - נשימה" בשנת 1967 . הנה השיר בנוסח זה, "האחרון" : וְגַם שֶׁלָּךְ Auch deine הַפֶּצַע, רוֹזָה . . Wunde, Rosa וְקֶרֶן - הָאוֹר שֶׁל Und das Hörnerlicht deiner הַתְּאוֹ הָרוֹמָנִי שֶׁלָּךְ rumänischen Büffel בִּמְקוֹם הַכּוֹכָב מֵעַל an Sternes Statt überm מִטַּת - הַחוֹל, בַּ - Sandbett, im דִּבּוּר הַמְּדַמֵּם - - redenden, rot בָּאֵפֶר aschengewaltigen בְּקַת הָרוֹבֶה . 121 . Kolben אנו קוראים בשירו של צלאן כמדרש לשמו של הפרח, השם "רוזה", שם שהוא ורד ופצע, שם שהוא מ ( י ) לה — מילה שנחתכה, ודיבורה מדמם ( ניגר, ...
אל הספר