שיחה בהרים

האבן והמילה | 72 | דובריה — לשונם מפוזרת, קטועה . הם דוברים בפסוקים ( בהפסקי לשון, בחתך הפה ) . האין זה פִשרה של ה"שיחה בהרים" ( Gespräch im Gebirg , 1959 ) ? 67 הפרוזה הקטנה של צלאן מגוללת את שיחתם של ( יהודים ) הגולים בלשון, פצועי שפה, ההולכים בהרים ומדברים . וכך הם מדברים, "מפטפטים", כזרים לעצמם, כגופים נעדרים, כ"הוא" ל"הוא" . "השיחה בהרים" אכן כתובה כרב - שיח . אך האם זהו דיאלוג ? שניים דוברים בו ושלושה ( כי גם האבן מדברת בו, כגוף תהודה אולי ) . והם דוברים בעצם תפנית הדיבור הקרויה בשירו של צלאן "דבר גם אתה", כלומר בדיבור שהוא עדות, דיבורו של האחרון, הנקרא כזכור לדבר "עם הצללים" ( mit den Schatten ) . פרוזת ההרים של צלאן כתובה בהליכה, כמסע שתחילתו בעת ערב, "ערב אחד", בעת שקיעה : "השמש, ולא רק היא, כבר שקעה ואיננה" . בעת זו, בשקיעת העולם, בירידתו בחשכה, היהודי יוצא לדרכו והולך בהרים . ואיך הוא הולך היהודי ? נאמר כך : הוא הולך בלי שם . נכון יותר : הוא הולך עם שמו שאינו בר ביטוי ( unaussprechlich ) . היהודי הולך בעולם כחסר ביטוי, כאחד שאי אפשר לבטא את שמו . כך הוא הולך, כאלוהיו, שאין מ...  אל הספר
מוסד ביאליק