| 65 | השיר והדיבר בין חיים למוות . לשם נשלח הקורא לשוב ולהיות "אתה", לאמור : להיות עד . שירתו של צלאן מדוברת בחשכה . אך לא דרשנו את שיריו כ"המנוני לילה" . האפלה המדוברת בשירתו אינה מסוגת הלילה השחור של השיר הגרמני, ועל אף זיקתו העמוקה למסורת האקספרסיוניסטית ואף שיש בשיריו דבר מה ממשקעי האסכולה הרומנטית, תחושת עולם וניסיון קודר, הרי האפלה השוררת בשיריו היא ממין אחר . ואכן, הלילה הארוך השורר בשירת צלאן אינו כאותם לילות המתקדרים באלגיות של רילקה . שירתו של רילקה ( "שירת המלאך הנורא" ) עודה גזורה בגזרת השיר הלירי, ה"אני" הדובר בה, אף שהוא אובד בין יצורים ומלאכים, ונשמט מן העולם ומהרגלי החיים, ואף שאין בו עוד את מנוחת האוהב, הרי עודו משוטט, מקונן כ"אחד" ( הסובייקט, האגו, ה"אני" ) . שירתו של צלאן, שרילקה היה אחד ממוריו, מתקדרת במחוזות אחרים . שירת צלאן, אף שהיא באה אלינו מן הלילה האפל, הארוך, של השיר הגרמני, כשירתו של גאורג טראקל, הרי היא מעידה אחרת על שקיעת האדם . שירתו של טראקל, שאחריתה שירי הערב והדמדומים וקינות המתים, היא בוודאי אחת התעודות הליריות הגדולות של מלחמת העולם הראשונה . בשירת...
אל הספר