בין שתי נשמות : האנלוגיה הפאוסטית ב'תמול שלשום' מאת ש"י עגנון | 77 | והדעות שלו אינו מעסיק אותנו בדיון זה . ] לגבי מספר כזה זוהי השאלה המכרעת, כמעט ניתן לומר השאלה החשובה היחידה . אם נוטלים אנו משאלה זו את תוקפה והופכים אותה לשאלה רטורית גרידא נוטלים אנו מן הרומן כולו את תוקפו המטפיזי ומרוקנים את הסיום מרושמו המזעזע ; שכן רושם זה תלוי לגמרי בהצטרפותנו למספר בשאלתו ובעמידתו בסוף הסיפור חסר ישע מול העובדה, ש'ההווייה האיומה של חיינו מדעת ושלא מדעת' אינה מאפשרת מתן תשובה כנה ומשכנעת עליה . אין ביכולתנו להשיב על השאלה במה חטא יצחק ; וזאת לא משום שיצחק קומר לא ניחן ב'רצון חופשי' ו'באין רצון חופשי אין בחירה ובאין בחירה אין חטא', כפי שטוען עוז ( שם ) . רצונו של יצחק הוא חופשי לא פחות מזה של כל אדם אחר, כשם שהבחירות שהוא בוחר — לטוב ולרע — בחירותיו הן . אמנם תחת רצונו ה'גלוי' חותרת 'הסיבה הנסתרת', אך בכך אין הוא נבדל מכל אדם בעולם, שלעולם אין מעשיו נעשים מטעמים שכולם מודעים לו . לא המורכבות הפסיכולוגית של יצחק ולא הליקויים במערכת השיקולים המוסריים שלו הם הגורמים לעמידתנו בפני שאלת גורלו של יצחק...
אל הספר