דן מירון | 68 | הרדיקלי, מן הבחינה הנדונה, שב'תמול שלשום', לעומת יצירותיהם של אחרים ואף לעומת יצירותיו המוקדמות של עגנון עצמו, התגלם, בשני ניגודים קוטביים, המציינים את המבנה הייחודי של המערך הטרגי ברומן . האחד הוא הניגוד הקוטבי בין 'רצינותה' ומלאותה של העלילה הטרגית [ בעז ערפלי ניסה להוכיח, שעלילת 'תמול שלשום' בנויה כעלילה של טרגדיה בחמש מערכות ( ראה ערפלי 1998 : 22 – 112 ; שום יצירה אחרת של עגנון אינה משחזרת במלאות כה רבה את המהלך הטרגי השלם, ] להיעדר ה'גובה' הטרגי — מותר אולי אף לומר, לנומך ה'בלתי טרגי' כביכול — וכן להיעדר המודעות הטרגית מצד הגיבור . הניגוד האחר הוא בין הסיום הטרגי הקטסטרופלי המלא לבין היעדר מוחלט של 'אנגנוריסיס' ו'קתרזיס' טרגיות . מותר אולי אף לומר, ש'תמול שלשום', כפי שהוא מונח לפנינו, מביא עמו בסיומו לא רק תחושה של היעדר שני המרכיבים הטרגיים החיוניים האלה אלא גם תחושה של איזו ישות שלילית שירשה את מקומם, מעין 'אנטי-אנגנוריסיס' ו'אנטי-קתרזיס' . כך, תחת שהסיום יבהיר את פרשת גורלו של יצחק, ימציא לה פשר, ובתוך כך 'ימרק', ימתן ויעדן את רגשות הפחד והרחמים של הקוראים ( או ...
אל הספר