12 למחול, שכן שיטה כזו מנציחה דימוי גוף מסוים, בעיקר של רקדניות, ומביאה למשטור גופן של מועמדות לאיתור כישרון ושל רקדניות חובבות ומקצועיות . הביקורת נגד בחינת מדדים גופניים נשמעת בעיקר ביחס למשתנים גופניים יציבים, כגון מבנה הגוף ו גודלו, מדד אחוזי השומן בגוף וגמישות המפרקים . קיימת ביקורת גם על המדידה של מאפיינים התלויים בגיל המועמדים, באימון קודם שלהם ובסביבתם לצורך איתור כישרון . מדובר במדידה של כושר גופני, כוח פיזי ( בעיקר במחול מודרני ובהיפ הופ ) , שיווי משקל, תיאום עצבי-שרירי ( קואורדינציה ) ו תחושה של המרחב . נטען שמדידה שלהם חסרת תוקף, שכן היא מתבצעת בגיל שבו כשרים אלו גלומים עדיין וטרם התממשו . טענה נוספת היא שכל המדדים הגופניים הללו משתנים לאורך זמן בעקבות אימונים וכן באופן טבעי במהלך ההתבגרות הגופנית ( Aujla & Redding, 2014 ) . שלישית, נטען שמדידה של מאפיינים אלו מנציחה אי-שוויון במבחני איתור, שבהם מועמדים בעלי ניסיון במחול, שפיתחו כבר כשרים מסוימים, נבחנים לצד מועמדים חסרי כל ניסיון ( 2010 , . Walker et al ) . תחושה פנימית של הגוף ( פרופריוספציה ) ו גמישות שרירים הם משתנים שי...
אל הספר