98 21 היות ללא סובייקט : הטראגי : שניהם משקפים עולם אימננטי לחלוטין . התקיים ללא קיים . ב . זו אפוא נקודת-המוצא שלנו : חוסר-היכולת לצאת מן ההיות , הלכידות ביש . " טראגי עבור האדם הקלאסי , אבסורדי עבור האדם המודרני ", 22 השאלה כעת היא זו : כיצד להיחלץ מן ההיות ? כיצדכדברי בני לוי . לצאת מן ההשקפה הטראגית של העולם ? ומהרוע המהותי לו ? כיצד להיפרד מפרמנידס ומהיידגר ? היציאה הראשונה מהיש מתרחשת בעצם ההגחה של קיים מסוים - אדם - בקיום . רגע ההתעוררות מנדודי השינה , אם נמשיך את הפנומנולוגיה של לוינס , הוא דרמה מטאפיזית שלמה : בו מתגבש האני ; בו מסתיים התוהו-ובוהו של ה-יש . רגע הגיחה של האני , רגע הופעתו של סובייקט כלשהו בתוך הקיום , מתואר על ידי לוינס כרגע ההיקשרות של ההתקיים עם הקיים . לוינס מכנה רגע זההיפוסתזה : " אני ' - ההיפוסתזה היא חירות . הקיים הוא אדון ההתקיים . הוא מחזיק ביחס לקיומו ביכולת הגברית של הסובייקט . יש לו משהו בכוחו ] . . . [ יש עכשיו קיום החל במשהו . חירות הנכללת בכל סובייקט , בעצם העובדה שיש סובייקט , שיש הווה . חירות שלטון הקיים בהתקיים " ) 25 - 26 ( . ההיפוסתזה הוא רגע...
אל הספר