20 כי ההתקיים ללא קיים אינו אלא מילה . המונח " מילה " מפריע כמובן בהיותו לגנאי . אך בסיכומו של דבר , אני מסכים עם מר וָאל . יהיה צריך רק להגדיר קודם כל את מעמד המילה בְּכלכלת הַהֱיות הכללית . הייתי אף אומר ברצון כי ההתקיים לא קיים . זה הקיים שקיים . והפנייה אל מה שלא קיים בכדי להבין את מה שקיים לא מהווה כל מהפכה בפילוסופיה . הפילוסופיה האידיאליסטית היתה בסופו של דבר אופן מסוים של ביסוס הַהֱיות על משהו שהוא לא הֱיות . כיצד נתקרב אל ההתקיים ללא קיים ? הבה נדמיין את שיבתם אל האַיִן של כל הדברים , הוויות ואנשים . האם נפגוש את האַיִן הטהור ? לאחר כילוים המדומין של כל הדברים , לא נותר דבר-מה , אלא העובדה ש יֵשׁ . העדר כל הדברים חוזר כמו נוכחות : כַּמקום שם שקע הכל , כִּדחיסות האוויר , כְּשֶׁפַע הריק או איוושת הדממה . לאחר כיליון הדברים וההוויות , יש את " שדה הכוחות " של ההתקיים - סתמי . משהו שהוא לא סובייקט ולא שם-עצם . עובדת ההתקיים הנכפית , כאשר אין יותר דבר . וזה אנונימי : אין אף אדם ואף דבר שייקח עליו את הקיום הזה . זה סתמי כמו " גשום כאן ", או " נהיה חם " . ההתקיים אשר שב וחוזר , יהא אש...
אל הספר