18 הַהתקיים מתנגד לכל קשר , לכל ריבוי . הוא אינו נוגע לאיש זולת הקיים . הבדידות לא מופיעה אפוא כבידודו העובדתי של איזה רובינזון , ולא כאי-היכולת להעביר תוכן תודעתי כלשהו , אלא כָּאַחְדוּת הבלתי- ניתנת-להתרה בין המתקיים לבין פעולת התקיימוׂ . לגשת אל הקיים בהתקיימוׂ , זה לכלוא אותו באחדות ולמלט את פרמנידס מכל רצח- אב שיורשיו עלולים להתפתות לבצע . הבדידות טמונה בעצם העובדה שיש קיימים . להעלות על הדעת מצב החורג מן הבדידות , משמעו לבחון את עצם עקרון הַקשר שבין הקיים לבין התקיימוׂ . משמעו ללכת לְעֵבֶר הִתְאָרְעוּת אונטולוגית שבה הקיים נקשר בקיום . אני מכנההִיפּוׂסְתָזָה את ההִתְאָרְעוּת שבאמצעותה המתקיים נקשר בהתקיימוׂ . התפיסה והמדע מניחים תמיד קיימים המצוידים כבר בקיומם הפרטי . אך האם הקשר בין מה שקיים לבין התקיימוׂאמנם אינו ניתן להתרה ? האם ניתן לחזור אל הַהִיפּוׂסְתָזָה ?
אל הספר