כמו קול של הלב 145 אותו במהלך ההפוגה הראשונה , אחרי שכמה חודשים קודם לכן , בפברואר ,1948 הקים את הצ ' יזבטרון - הלהקה הצבאית של הפלמ " ח - והיה מפקד הלהקה וכותב רוב שיריה . ' הן אפשר ', על פי מילותיו , הוא שיר כמיהה לתום הקרבות , שנושאים חיילים עייפים בעיצומה של המערכה , ואילו מבין שורותיו מנשבת רוח עצובה , שמקורותיה אינם ברורים . " הֵן אֶפְשָׁר , הֵן אֶפְשָׁר / שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר / הֵן אֶפְשָׁר וּבַגִּ ' יפּשֶׁעָבַר / שָׁאֲגוּ בַּחוּרִים כִּי נִגְמַר / הֵן אֶפְשָׁר , הֵן אֶפְשָׁר / שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר " . מעבר למחירי הקרבות הנוראים נשמעה קינה , דקה מן הדק , על מקומו ההולך ונגרע של הפלמ " ח מן ההיסטוריה . את העצב הזה שמע דוד היטב באוזנו הפנימית , והלחן שחיבר נתן לו מבע . המלודיה שקטה ומופנמת , מהורהרת , לא מתלהמת . המקום הנמוך ביותר במנגינה ' יושב ' על המילה ' ג ' יפ ' - הארצית והמוחשית כל כך , ואילו המקום הגבוה ביותר מטפס אל המילה ' מחר ' - כחלום רחוק , כתקווה אין-סופית , ככמיהה אל הבלתי-מושג . השיר בוצע לראשונה שבועיים בדיוק אחרי שדוד חיבר את הלחן...
אל הספר