154 פרק חמישי קצף על השפתיים" . היא ציינה שרצתה "לראות איך נראים החיים של הקשישות בדרום תל אביב אחרי חמש בערב [ . . . ] ולשקף שהן למעשה כלואות מפחד בבית אחרי רדת החשכה" . עם זאת הדגישה הבמאית שהיה לה חשוב להראות גם כיצד נראים החיים של המהגרים . היא טענה שהתיעוד היומיומי של מוסא, שהופיע בסרט, נועד להראות שגם אחרי שנמלטו ממדינות מוצאם והגיעו למדינה בטוחה יותר כמו ישראל, חייהם קשים וחסרי ודאות, שכן אף שהמדינה חתומה על אמנות זכויות אדם בין-לאומיות, היא מתנערת מהאחריות שלה כלפיהם ואינה מספקת להם הגנה ותנאי מחיה בסיסיים . עוז חשפה בכתבה שההקרנה של הסרט בשכונת התקווה עם יציאתו הייתה מתוחה, אבל לאחריה היו גם אנשים שדיברו בשבחה . עם זאת, לאחר שהתושבים המקומיים שמעו שעוז מצדדת במתן זכויות למהגרים, היא סיפרה שהתחילה לקבל שיחות טלפון והודעות דוא"ל זועמות, וחלקם לא רצו לדבר אתה שוב . עוז אמרה בצער : "זה היה זעזוע נורא בשבילי . השתדלתי לתעד את דרום תל אביב ולהראות מה זה כשאדם נע ונד בחוסר כול ולא יכול להירדם, ומה זה אומר כשאישה מפחדת ללכת ברחוב אחרי חמש" . הבמאית ציינה שהיה לה חשוב לתת לבעיה שמות ופ...
אל הספר