230 הפיגורטיבי של שפת הרחוב : "בְּקִצּוּר, פֶּה גָּדוֹל עַל הָעוֹלָם", ובסוף השיר, "חַיִּים מְשֻׁגָּעִים" . שירו, "מינון טוטאלי", מתאר " [ . . . ] יוֹם-עֲבוֹדָה אִידֵיאָלִי [ . . . ] / בּוֹ יַעֲשֶׂה הַכֹּל פַּעַם אַחַת וּלְתָמִיד / / פְּרַס-נוֹבֶּל / הִתַּרְגְּמוּת לְכָל הַשָּׂפוֹת / גְּמַר כָּל הַסְּרָטִים / כָּל הַתַּעֲרוּכוֹת / וַחֲזָרָה שְׁקֵטָה וְרוֹנֶנֶת לֶחָלָל הַחִיצוֹן / עִם מַבָּט שָׁקוּף שֶׁל נוֹסֵעַ-זְמָן מִן הֶעָתִיד / אַחֲרָיוּת גָּלַקְטִית עַל הַפָּנִים / וְאֶלֶף גְרָוִיטַצְיוֹת אֲחֵרוֹת בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם / וְכָל הַמִּין שֶׁבַּקּוֹסְמוֹס / וּבְלִי טִפַּת הִתְחַיְּבוּת / וּבְלִי חֲזָרָה עַל אוֹתוֹ דָּבָר" ( אבידן ,1985 עמ' 61 ) . למרות התיאור ההרמוני והמושלם של העתיד ההדוניסטי ( "וְכָל הַמִּין שֶׁבַּקּוֹסְמוֹס" ; וראו את משחק הלשון בין מין לקוּס-מוס ) והאוטופי ( "וּבְלִי חֲזָרָה עַל אוֹתוֹ דָּבָר" ) , ראוי לשים לב לפרודיה העצמית, שהיא מעין ציטוט פנימי של אבידן את שירתו : "עִם מַבָּט שָׁקוּף שֶׁל נוֹסֵעַ-זְמָן מִן הֶעָתִיד / אַחֲרָיוּת גָּלַקְטִית עַל הַפָּנִים" . האח...
אל הספר