218 התנועה התזזיתית של אבידן בשיריו בין פתרונות קיומיים מדומים יוצרת היסטריה, ולבסוף, עייפות . התנועה הסיבובית הסיזיפית בין פתרון להפרכתו היא ביטוי לדרכו הנרקיסיסטית של אבידן להבטיח עיסוק מתמיד בשיר, למעשה, באני שלו : זהו משחק השליטה של אבידן . התוצאה היא צחוק עם עווית, צחוק של כאב, כי למעשה, אין פיתרון למצוקה הקיומית . הפרודיה יוצרת מצב לא ברור : האם הכאב המובע בשיר מובע על מנת לבטא כאב קיומי או על מנת להגחיך את החולשה האנושית ? הטקסט מעלה מגוון אלטרנטיבות, שמתנגשות אלו באלו, אך קיימות בו זמנית, עד שלבסוף הן מרוקנות את הטקסט מתוכן והאני נותר 15 קרי, עוד חלול, אך היסטרי ומלא תשוקה, תשוקה ליצור עוד מעצמו הריק, פרודיה . וכך המתח הפרודי בין הקומי לטרגי, בין המאיים לקומי ( שבפרודיה הגרוטסקית ) , מעניק אשליה שיש לטקסט תשתית עומק מסוימת . לאור זאת מובן מדוע אף לא נשמעת בשירתו הזעקה של האקספרסיוניזם, שנובעת מהכרה ברורה בכאב, ברגש . "דיון דחוף" הוא אחד משיריו הידועים של אבידן . השיר הוא פרודיה על משמעות הקיום ובאופן כללי, על משמעות בכלל . לכן יש בו ממד של איגיון 16 כותרת השיר היא פרודיה על דיו...
אל הספר