58 בדרכן : נשות עין חרוד ולאחריהם המעבר למגורים בחדר משותף או היריון ולידה הם שקשרו את היחסים בינו לבינה . כך כתב חבר עין חרוד יצחק לוז בזיכרונותיו : ״כאשר זוג רצה להקים ׳משפחה׳ די היה בכך שיודיע לועדת הדירות, והועדה הייתה 3 משתדלת . . . לשחרר אוהל עבורם . . . בלי ׳טקס׳ אצל הרבנות ובלי מסיבה״ . בחברת השומר ובקבוצות הראשונות דגניה וכנרת נערכו חופות לזוגות שביקשו להינשא, והחגיגה הייתה משותפת לקולקטיב כולו, וכללה, כנהוג במסורת היהודית, את טקס החופה וסעודה וריקודים לאחריו . ואילו בעין חרוד, מייסוד הקיבוץ ועד לראשית שנות החמישים, לא נערכו חתונות בכלל . ספר האוכלוסייה של עין חרוד משנת תרפ״ו ( 926 ) הראה שלא כמקובל בחֶברה היהודית המסורתית, שקדם בה טקס הנישואין לחיים הזוגיים, חיו כל הזוגות ללא יוצא מן הכלל חיים משותפים לפני קיום הטקס הרשמי . מקצתם לא נישאו כלל או ערכו את הטקס זמן רב לאחר תחילת חייהם המשותפים, 4 זוג שביקש להינשא בדרך כלל לאחר לידת ילד או בתוך תקופת ההיריון . בטקס יהודי נסע לכפר יחזקאל, מושב העובדים הסמוך, או לעפולה, ושם קידש אותם הרב בנוכחות עדים, בדרך כלל בלא חברים ובני משפחה ...
אל הספר