הרפרטואר ההיגייני

הפרויקט ההיגייני 33 ההיגיינה לא היתה תורה קוהרנטית שהתבססה על שיטה מדעית אחת, אלא גוף ידע אקלקטי, שנשתמרו בו משקעים מתקופות ומשיטות מדעיות שונות . מה הקנה אפוא לרפרטואר ההיגייני את לכידותו ? התשובה על שאלה זו טמונה בחלקה בדגמים עצמם, ובחלקה בשימושים שנעשו בהם . עם זאת, אפשר להצביע על קבוצה של עקרונות יצרניים שעמדו בבסיס רבים מהדגמים ההיגייניים . כן יוחס להם אפקט משותף : תכונותיו של האדם שאמור היה להתעצב דרך מימושם . הדגמים ההיגייניים אמורים היו לטעת בילדים מגיל צעיר שורה של תכונות ומערכת של נטיות שאף היא טבועה בגוף . לא די ברחצה יום-יומית – על הניקיון לא מספיק לדעת שאי-ציות להפוך ׳לטבע שני, לצרך הכרחי, המובן מאליו׳ . לכללי ההיגיינה מגביר את הסיכוי לחלות – על הילדים היה לפתח רתיעה גופנית של ממש מכל מה ומכל מי שאינו היגייני . מה שהקנה לרפרטואר את לכידותו היה אידאל ספציפי של אדם ודימוי של חברה שבהם היו דגמיו נטועים . הניתוח שלהלן מבוסס על טקסטים שהתפרסמו בפלשתינה בתקופת המנדט, אך מתמקד בתכונות שאפיינו את השיח ההיגייני באופן כללי . אמנם רוב חומרי ההדרכה שנועדו למתיישבים היהודים נכתבו במקור...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב