97 פרק שני : בית ויקום דימוי הבתים האלה אשר מטמיעים את הרוח, אשר נושמים בקלילות אוורירית, אשר נושאים על עץ צמיחתם העצומה להפליא קן המוכן לגמרי לתעופה, דימוי שכזה עשוי להידחות על ידי תודעה פוזיטיביסטית, ריאליסטית . אולם הוא יקר – ערך לתיאוריה כללית על הדמיון, משום שטמונה בו, קרוב לוודאי בלי שהמשורר יהיה מודע לכך, קריאת הניגודים המפעילים את הארכיטיפים הגדולים . אריך נוימן הראה במאמרו 79 בכתב – העת של חוג אר נו ס 80 כי כל ישות שהיא ארצית באופן עמוק - והבית הוא ישות ארצית באופן עמוק - קולטת בכל זאת את קריאות העולם האווירי, העולם השמימי . הבית המושרש היטב אוהב לחוש ענף ברוח, עליית גג עם רחשי עלווה . בהרהרו בעליית הגג כתב משורר : 81 מַדְרֵגוֹת הָעֵצִים מְטַפְּסִים בָּהֶן . כאשר עושים מבית שיר, רואים לעתים קרובות כיצד הסתירות החריפות ביותר באות לעורר אותנו, כפי שיאמר הפילוסוף, מתרדמתנו בעולם המושגים, ולשחרר אותנו מהגיאומטריוֹת השימושיות שלנו . בקטע של רנה קאזל, הדיאלקטיקה הדמיונית מערערת את מוצקות הבית . אנו נושמים את הריח הבלתי – אפשרי של הלבה, לצוק יש כנפיים . ולהפך, הרוח קשיחה לפתע – פתאום...
אל הספר