120 ממשית של פינוי, היקף הקהל שמעורב בו גדל מאוד וצצו ועלו שאלות של ייצוג, של מנהיגות, של זהות ושל אופני מאבק . התרחשות זו מזכירה את המשגתה של וייצמן ( 2007 , Whitzman ) על 'מרחב דיסקורסיבי', היינו, מרחב המייצר הנהגה ומנהיגות, סדר יום חדש ושונה ( למשל על מה מדברים ועם מי ) . לפי וייצמן זהו מרחב פיזי ולא פיזי, מרחב שמשנה נורמות, דעות, אינטראקציות ויחסי כוח בין אנשים . במידה רבה זהו המרחב אשר התהווה בשלב זה בלוינסקי, והתקבע במידה מסוימת בתקשורת כ'מרחב פמיניסטי' ( סער, 2011 ) . כך או כך, יכולים היו להישמע בו קולות שונים, ולמעשה נוצר כאן מרחב אוטופי רגעי, שהעניק זכות שווה לכל משתתף, ללא הבדלי דת, מין, גזע ואזרחות ( Pikerill and Chatterton , 2006 ) . זהו השלב שבו התרחש תהליך של עיבוד המשמעויות הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והעירוניות של הזכות לעיר והקיף את כל דרי המאהל . יחד עם זאת, התקיימו ויכוחים מרים על זכותם של חלק מהאנשים להיות שותפים למחאה . כך למשל לא היתה הסכמה בשאלה אם פליטים המתגוררים בגן ובאים לאכול במאהל הם חלק מהמחאה, והאם שיכורים, זונות ונרקומנים יתקבלו בברכה או יוּדרוּ מהמקום...
אל הספר