הביטחון של הנשיא בוש באזרחים אמריקאים ותיקים הפקידה בידיהם את האחריות לקבלת החלטות מסובכות, ולכן זהו מקרה מעניין של אדריכלות בחירה שיש הרבה מה ללמוד ממנו . בחירה חופשית במסגרת מגבלות נתונות עשויה להיראות כמו דוגמה חיה לפטרנליזם ליברטריאני . כמנגנון למתן שירותי בריאות, תוכנית "מדיקר חלק D " פחות או יותר עלתה בקנה אחד עם ציפיות המתכננים . ואולם מבחינת אדריכלות הבחירה סבלה התוכנית ממבנה מסורבל שהקשה על אנשים לקבל החלטות טובות . היא הציעה תפריט עם הרבה אפשרויות בחירה, וזה בסדר, אבל היו בתוכנית ארבעה פגמים מרכזיים : • המשתתפים קיבלו מעט מאוד הנחיה שתסייע להם להגיע לבחירה הטובה ביותר עבורם מתוך התפריט . • אפשרות ברירת המחדל עבור רוב האזרחים הוותיקים היתה אי ‑ השתתפות בתוכנית . • ברירת המחדל נבחרה באופן אקראי ( ! ) עבור שישה מיליון האנשים שצורפו באופן אוטומטי . הסיבה לכך היתה התנגדות אקטיבית להתאים לאנשים תוכנית בהתבסס על ההיסטוריה האישית שלהם של שימוש בתרופות מרשם . • התוכנית לא שירתה את האוכלוסייה הפגיעה ביותר, ובייחוד לא שירתה את העניים ואת מעוטי ההשכלה . שלא תבינו לא נכון . "מדיקר חלק D "...
אל הספר