1 . החוסכים היו רשאים לבנות לעצמם תיקי השקעות על ידי בחירה של עד חמש קרנות מתוך רשימה מאושרת . 2 . קרן אחת נבחרה ( במידה מסוימת של הקפדה ) כברירת המחדל לכל מי שמכל סיבה שהיא לא בחרו בעצמם אפשרויות אחרות . 3 . התוכנית עודדה חוסכים ( באמצעות מסע פרסום גדול ) לבחור את תיקי ההשקעות שלהם בעצמם במקום להישאר עם קרן ברירת המחדל . 4 . כל קרן שעמדה בסטנדרטים מסוימים היתה רשאית להצטרף למערכת . כך קבע השוק את רשימת הקרנות שהחוסכים יכלו לבחור ביניהן . כתוצאה מתהליך זה, בהתחלה עמדו לבחירת החוסכים 456 ( ! ) קרנות שונות . ( באוגוסט 2007 הגיע מספר הקרנות בתוכנית ל ‑ ,783 אבל מתחילת התוכנית השתתפו בה יותר מ ‑ 1,000 קרנות שונות - היו קרנות שנוספו לרשימה או נגרעו ממנה במהירות . ) 5 . המידע על הקרנות, כולל על העמלות, על ביצועי העבר ועל הסיכון נמסר בצורת ספר לכל החוסכים . 6 . הקרנות ( למעט קרן ברירת המחדל ) הורשו לפרסם כדי למשוך השקעות . אם כל אזרחי שוודיה היו בני כלכל, אף אחת מבחירות התכנון האלה לא היתה שנויה במחלוקת . השילוב של כניסה חופשית, תחרות בלתי מוגבלת וריבוי בחירות נראה שילוב מצוין . אבל אם השוודי...
אל הספר