כ ו פ ר י ם ו מ ש ו מ ד י ם | 5 1 3 עם כל התולדות הנובעות מזה — הלנו הוא היהודי הזה או לצרינו ? הנוכל להבדילו מכלל העם ולאמור לו : צא מן המחנה ? ' לעצם השאלה הוא משיב לאמור : 'היהודי הזה, כפי הסימנים שמסר בו השואל, "לנו" הוא — כלומר, בן נאמן לעמו ורוחו — לא רק ככל המון המאמינים, כי אם, במובן ידוע, עוד יותר מהם' . [ . . . ] אולם העם, כידוע, בחוש השמירה העצמית המפותח שלו, פסק אחרת ונהג אחרת בכל הדורות . בשבילו יהודי שעבר לדת אחרת הפקיע את עצמו לא רק מהדת היהודית אלא מן האומה היהודית ואין לו מקום בקהל ישראל . לא בכדי נקרא יהודי שהמיר את דתו 'משומד', כי מבחינה לאומית ראו בו אדם שנכחד ונכרת מהעם, הוא וזרעו אחריו, ובני המשפחה היו קורעים קריעה כמו על המת ומנתקים כל קשר עמו . בהכרת העם יהודי ונוצרי אינם יכולים אינם יכולים לדור בכפיפתו של אדם אחד, יהודי וכומר קתולי — לא כל שכן, הרי הם תרתי דסתרי . חושבני כי רוח זו היא המפעמת בחוק השבות ובמלה 'יהודי' התכוונה הכנסת ליהודי במובנו העממי הנ"ל . בהודיעו על קבלת חוק השבות בכנסת פה אחד, אמר היושב ראש שהחוק 'מסמל את שאיפות עמנו במשך אלפיים שנה' . שאיפתו...
אל הספר