ג. יינם של יהודים שאינם שומרי מצוות במאה העשרים

תיסור איין מסעא 149 דנים ביהודים שאינם מקפידים בקיום מצוות הם משתמשים במגוון קטגוריות הלכתיות, המשקפות נקודות מבט שונות, שבאמצעותן הם מבינים ומַבנים את היחסים הפנים-יהודיים . הקטגוריות הללו משקפות דרכים שונות בהבנת המציאות החברתית-תרבותית ההולכת ומשתנה . להלן נדון בקטגוריות הללו : "תינוק שנשבה" — בתלמוד מוזכר בשם אמוראי בבל בדור הראשון, ואולי הם מייצגים גם את מה שהיה מקובל בארץ-ישראל : רב ושמואל דאמרי תרוויהו מתניתין [ ששניהם אמרו : ( משנתנו : שמחייבת מי שחילל הרבה שבתות חייב רק קורבן חטאת אחת ) ] בתינוק שנשבה לבין הנוכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים ; אבל הכיר ולבסוף שכח, חייב על כל שבת ושבת ( בבלי, שבת סח ע'א ) . לדעת רב ושמואל, אדם שהוא בחזקת "תינוק שנשבה", כלומר, יהודי שמנסיבות חיצוניות שאינן תלויות בו נמנעה ממנו ידיעת מצוות התורה, אינו חייב להביא קורבן חטאת על כל שבת ושבת שחילל, אלא מביא קורבן חטאת אחד על כל השבתות כולן . ואומר רש"י על "תינוק שנשבה" : "ולא ידע שבת מעולם" ( רש"י, בבלי, שבת סח ע"א ) . כפי שנראה, חלק מן הפוסקים רואים בכך נסיבות מקלות, ונמנעים מלפסול את יינם לשתייה . קטגו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד