548 גוּבֶּר, "אם הבנים" ששכלה את שני בניה ב"מלחמת השחרור", זוכה לתיאור מפעלה, החשוב והמרכזי ללא ספק, למשפטים חגיגיים המחברים את השכול לעשייה ציונית ולהתיישבות כמזור וכמרפא ומעל לכול, כשליחות בשמה של ארץ ישראל . גם מתיישבי החבל ממרוקו, כורדיסטן, אלגי'ר ורומניה, זוכים לכתר תהילה ככאלה שמייצגים את הביטוי השלם לאחדות ולמעשה המבורך של קיבוץ גלויות בהתיישבות ובהפרחת השממה כמגשימי הצו הציוני . אין כל אזכור לסבלם הרב, לעוול שנעשה כלפיהם בשילוחם לחבל ארץ קשה, לעבודה אשר לא ידעוה, לשבירת מסורות וזהויות של עולמם הפנימי והחברתי . התיאור הוא חגיגי והסיפור מנחם ושלם בדיוק כמו שלימדו גם אותי בבית הספר בשנות ה- 50 את סיפור המעשה הציוני הנכון . גם כאשר החבורה הנפרדת שלנו, זו של חבריו של דובי מהצבא, זוכה להסבר על השימוש האסטרטגי שנעשה במערות באזור בתקופת מרד בר כוכבא, נשמרת רוח הסיפור . מרד בר- כוכבא מוצג כמעשה התקוממות לאומית נאצל, כמו בחוברות ההדרכה של בית ספר שדה כפר עציון, ללא סממן כלשהו של ביקורת על תופעת המשיחיות שהייתה מסיבותיו ורכיביו העיקריים . וכאשר מוזכר מרחץ הדמים הנורא שהתחולל בעקבותיו, הוא...
אל הספר