174 האנרגיה הנשית שהחלה מפעמת במערכת השירה משנות השבעים ואילך וחלק ניכר ממנה רצוף בקריאה להתנגדות למערכים הגבריים של סיפור העקדה, מבקשת עכשיו לעצמה כינוס . באופן אירוני, דויד גרוסמן מתגלה כמי שיכול לרכז את המאמץ המתנגדי המתמשך בספרו אשה בורחת מבשורה . רק פרסונה ספרותית אנדרוגנית כמו זו של גרוסמן האמן — ביכולתה לתמלל את שלל המבעים הנשיים לכדי זרם מרכזי וקוצף שסוחף עימו יובלים רבים של קריאה להתנגדות אקטיבית לסיפור הקבוע . כיצד הוא עושה זאת ? ראשית, גרוסמן מבצע החלפה מרכזית אחת — תחת האב המוסר את בנו לציווי האלוהי, לפנינו אם ( אורה ) המלווה את בנה לנקודת הכינוס של המבצע הצבאי האחרון . קרי, הר המוריה העדכני ( כך גם מדרשה הפרטי באשר לשם בנה עופר כולל פעמיים איזכור למעמד העקדה — הן בדמיון לאיל מהסיפור והן בתרגומו לאנגלית, Offer , שהיא בעצמה מתארת כהצעה להנחת מנחה בפני העולם ) . היא שואלת את עצמה כיצד זה שהיא לא נוקטת בעמדה סרבנית מפורשת, וכיצד זה שאותו כוח עלום שעמו היא ממאנת להתמודד במישרין, הוא גם זה שבנה כל כך שש להתמסר לו בכל מאודו . מהו אותו כוח, ומה יחסה אליו ? שאלה זו מתבררת במהלך מסע...
אל הספר