32 היסוד המשחקי הנלווה לחילונו של הסיפור מתבטא גם ברמה נוספת . כפי שנאמר בפתח הספר, בסיפור הדתי מוגדרים התפקידים באופן חד והיררכי : אל מצווה, אב מבצע ובן נעקד, ואילו השירה החילונית המודרנית משבשת את העיקרון המארגן הזה ; היא מחלקת את התפקידים בצורה אופקית ופחות מובהקת, ומציגה שורה של החלפות והכתמות . אף על פי כן, לעיתים אותו מערך גמיש מעורר גם הוא אימה וחרדה . אולם, יש לתת את הדעת לכך שגם הסיפור המקראי הוא סיפור המכיל החלפה, וכיוון שכך הוא סיפור פולמוסי מעיקרו . במסתו הקלאסית, "מאגדות העקדה", טוען שלום שפיגל שהסיפור שימש כקו תפר בין הקרבת קורבנות אדם להקרבת קורבנות של בעלי-חיים : "זהו הישג דתי ומוסרי [ - - - ] אפשר שכל עיקרו של סיפור העקדה לא נועד אלא לתלות באילן גדול בשם נערץ באומה ( אברהם ) את המנהג החדש של ביטול זבחי אדם ותמורתם בזבחי בהמה" . 41 מעבר לכך, המהלכים המשחקיים של היוצר המודרני מתאפשרים במידה רבה דווקא בשל אופיו הנרטיבי של הטקסט המקראי עצמו . ב"צלקתו של אודיסאוס" השווה אריך אוארבך בין סיפור העקדה לאודיסאה, וטען כי בסיפור האודיסאה : " [ - - - ] שום דיבור אינו מלא כל-כך חרדה...
אל הספר