מילות סיום: המשורר ושיר

269 המשורר ושירו — מילות סיום המשורר העברי בספרד הנוצרית הוציא את השיר לחופשי . השיר שהיה עבד למשורר האנדלוסי, כפי שמעידים המשוררים עצמם ( "והשיר לי לעבד", 1 "עבדים" 2 ) , שוחרר מעבדותו . בתור הזהב השני, שמרכזיו התרבותיים פעלו בעריה של ספרד הנוצרית, עלה השיר למעלת ידיד ורֵעַלמשורר ; הוא בן - שיחו, מקשיב לצפונות לבו, ומרצונו שלו הוא מסייע ליוצר לחבר את שירתו . המשורר פונה אליו כאל שותף למעשה היצירה : "כִּנּוֹר פְּתַח פִּיךָוְהוֹדִיעֵנִי / הַט אָזְנְךָוּשְׁמַע וְהַשְׁמִיעֵנִי" 3 ומספר כי שיריו, המיוצגים לפעמים על ידי כלֵי הנגינה שהשמיעו את מנגינותיהם, מייעצים לו בענייני היצירה : "חֲלִילִי . . . כְּלֵי שִׁיר . . . יְשִׂיחוּנִי . . . " . 4 "שַׁרְתִּי סְגוֹר לִבִּי", 5 מודה המשורר . הוא מבטא בשירו את רגשותיו הכמוסים ומצהיר במפורש שעניינו המועדף הוא לתאר בשירתו את עולמו שלו : "וְאֵין חֶפְצִי לְבַד מִקְרַי לְסַפֵּר", 6 ממש כפי שעושים זאת משוררים ליריים בימינו, דוגמת רחל המשוררת שמבטאת בשירהּאת מוּדָעוּתהּ לעולם השירי שלה ומגלה : "רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי" . 7 1 ראו : שלמה אבן גבירו...  אל הספר