צבעים חדשים במרקם שירת האהבה

218 אביבה דורון | נִפְלְאוֹת שִׁיר תָּמִיד רְצוֹנִי לְהִשָּׂרֵף בְּאֵשׁ אַהֲבָה טדרוס אבולעפיה, ,1932 שיר מח, 2 תֹּפֶת עֲגָבִים אֲנִי חָפֵץ שם, 4 ציורי סבל קונוונציונליים שהמשוררים האנדלוסים נהגו לשלֵב בשיריהם כביטוי של תלונה ואי-נחת, 2 מובאים כאן בסמיכות לביטויים שמשמעותם שאיפה . טדרוס, המשורר העברי הטולדי, אף מגדיל לעשות ומסמיך את מרירות הכאב שבאהבה למתק הצוף המבַטא ניגוד ציורי קוטבּי : תִּמְתַּק בְּעֵינִי כְצֹף לַעְנַת אֲהָבִים שם, 10 באמצעות הקישור שעושה המשורר בין מבע של בחירה אישית ובין ביטויים בשירת החשק הקונוונציונלית שתיארו מצב כפוי ובלתי נסבל, הוא מחזק את ההיגד המרכזי של השיר, שסבל האהבה ואף המוות הכלול בדימויי הסבל של האוהב הם משאת נפשו באשר הם ממחישים את בחירתו המודעת באהבה : תּוֹרַת אֲהָבִים אֲשַׁו דָּתִי וְתוֹרָתִי לָמוּת בְּחֵשֶׁק לְעַד חֶפְצִי וְתַאְוָתִי שם, 1 מוטיב זה משולב בשיריו באופנים שונים : הוא מדגיש כי מרירות האהבה ערבה לחִכּו : 2 על המוטיבים של שירת האהבה האנדלוסית ומאפייניה ראו : לוין 1995 כרך ב, עמ' 287 - 433 ; פגיס 1970 . פרק ה : שירי אהבה ושירת הטרובדוּרִי...  אל הספר