מ ר י ם ל ש ו ן ה ר ו מ ן 132 ההיסטוריים של העברית בקטעי הנרטיב, ואת מבחר האמצעים השאולים, רוסית ואופן שילובם באמצעים אחרים בעיצוב קטעימלק, מיידיש ואבדרך הק פה, למרותהדיאלוג . נורמות אלה ניכרות בסגנונם של רוב סופרי התקו ת התחביר והדקדוק שלהעדפשביניהם . בתמצית אפשר לתאר אותן כההבדלים לשון חז"ל על פני התחביר והדקדוק המקראיים, מורכבוּת תחבירית של שפות ובהם לשון,אירופיות, שיבוץ צירופים כבולים ממקורות הלשון למיניהם נים, עירוב יסודותהמקרא, המשרתים פונקציות רטוריות וספרותיות מסוגים שו לקסיקליים ומורפולוגיים מרובדי הלשון השונים, שימוש בהסגרים מכל מיני פסקים, ביטויי פנייה ) ובה ] ריקיםפרגמטייםשריםקַסַמני שיח [ סוגים ( קריאות, בקטעי הדיאלוג, שמירה על כללי הדקדוק המיוצגים במקורות הקנוניים הרבנית במובנה הרחב ( על היסודותוהימנעות מהסטיות הדקדוקיות של הלשון העממיים שבה ) . על רקע לשון הספרות היפה בתקופתו של ברדיצ'בסקי, בולט ייחודו מנם דפוסיו . במרכיבים אחדים ברדיצ'בסקי ממשיך א מרים הסגנוני של הרומן כתיבה שגורים מהמקורות הכתובים וממסורת הספרות העברית ( להלן ) , אך ורג מהמקובל ומנצל את האופציות הלשוני...
אל הספר