האוסף והארכיון

134 גישת המדעים המערכתיים, המבוססים על ניתוח טקסונומי, והמחישה כיצד התרבות החדשה של סטנדרטיזציה — תרבות הקוד שהתאימה למדעי הטבע — חלחלה גם למוזיאונים ההומניסטיים . שנות השבעים סימלו למעשה נקודת מפנה שניתן לראותה במה שפארי מכנה "מבנה אפיסטמולוגי חדש" שנכפה על אוספים : האפיסטמה של ייצור הידע התעשייתי, של תהליכים אוטומטיים, של לוגיקה של מחשבים ושל דיסציפלינות מדעיות אשר הובילו לתיעוד שיטתי ולעתים נוקשה . 22 המחשוב היה גורם מרכזי בפיתוח סטנדרטים שיתופיים למערכות תיעוד וארכיון מוזיאלי . במרבית המקרים, האוטומטיזציה שהיתה פועל יוצא של השימוש במחשבים היתה תוצר יותר משהיתה הכרח של פיתוח נגישות משופרת למידע . הפלטפורמות החדשות שייעלו את המערכת חרגו הרבה מעבר לפונקציונליות הראשונית שלהן, והפכו להיות גורם משמעותי בעיצוב המוזיאונים . הדור הראשון של מאגרי המידע במוזיאונים נטה לאפשר רק מודלים שהתבססו על לוגיקה היררכית . 23 אולם למרות התרומה הגדולה של מודלים כאלה לייעול הטיפול באוספים, השימוש בהם לא תמיד התאים למוזיאונים שתחום עיסוקם לא דרש חלוקות טקסונומיות כמו במדעי הטבע, ויצר בעייתיות מסוג מיוחד, ש...  אל הספר