בין פיוט למציאות: הערות היסטוריות בשולי איגרותיה של יוכבד בת־מרים אל חיים הזז

אהבה רחוקה 124 בדברים אלה, שכתב שנתיים קודם פטירתו, יש חשיבות לא רק להבנת יחסו של הזז אל אחדות מיצירותיו, שהתייחס אליהן תוך מתן הוראות מדויקות באשר לפרסומן ( או אי-פרסומן ) אלא גם לאופן שבו ביקש להנחיל את מורשתו הספרותית . צוואה זו חושפת את שאיפתו לשלמות אמנותית, הכרוכה בדימוי של היוצר, כמי שפרשת חייו הפרטיים ודרכי עבודתו נסתרים מעין הקורא . דאגתו שמא הטיוטות, היומנים והפנקסים יחשפו את אישיותו והפרסונה הספרותית שיצר לעצמו תיסדק, הם שהניעוהו לנסח את צוואתו באופן זה . חיים הזז היה בעל תפיסה מגובשת באשר למעמדו של הסופר בחברה בכלל, ולתפקידו של הסופר העברי בישראל בפרט . השקפת עולם זו שינקה, במידה רבה, מן הספרות הרוסית של המאה התשע-עשרה, הניחה בצד את חייו הפרטיים של היוצר, והעמידה במרכז את הדילמות, הלבטים והשאלות שבהן התחבטו דמויותיו הבדיוניות, אשר שיקפו את העולם שסביב . לביוגרפיה האישית, לחיי המשפחה שלו עצמו, לפרטים אינטימיים מעברו או לקשריו החברתיים, לא היה כל מקום להתגלות בפומבי, בוודאי שלא בתוך היצירה הספרותית . מן האמור לעיל יובן מהם הקשיים העומדים לפני החוקר המבקש להתחקות אחר אחת מן הפ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד