93 פרק 4 : ההשלכות של הפרסונליזציה והפרסונליזם על הדמוקרטיה את המנהיגים הכריזמטיים בעבר, על המוני החסידים הדתיים שלהם . עם זאת, בהזדמנויות שונות, כריזמה תקשורתית הייתה גורם מרכזי בצמיחתם של מנהיגים חזקים . תחייתה של העוצמה האישית משקפת גם את העמידות, בחברות המתועשות, של תכונות תרבותיות שנראה היה כי זמנן עבר . הנטייה להסתמך שוב על תכונות אישיות ולא קולקטיביות היא סימן להיעדר לכידות חברתית ולאי-יציבות גוברת . בצד החיובי, יש להניח שתהליך הפרסונליזציה הפוליטית כיום אינו חורג במידה רבה מהנוהגים, השיח והגבולות של הפוליטיקה הדמוקרטית . דומה שהסיוט של כוח אישי היוצא משליטה הוא נחלת העבר . ואולם דומה שקליסה מפחית בחשיבות ובסכנה שבהתפתחות זו . נכון שהאיום העיקרי לדמוקרטיה אינו מצד מנהיגים כמו אדולף היטלר או בניטו מוסוליני . ואולם הדמוקרטיה הליברלית המודרנית מבוססת על שלטון החוק והמוסדות ולא על שלטונו של אדם . הפרסונליזציה יכולה לשנות זאת באופן משמעותי . במושגים וובריאניים ( 1958 Weber, ) מדובר על לא פחות משינוי במקור הסמכות – מן הסוג הלגלי-רציונלי לסוג הכריזמטי ( 2015 Calise, ) . מנקודת מבט זו, ...
אל הספר