יהדות וזכויות אזרח : המסורת האזרחית בישראל 116 הנובעות מאנינותו . ההלכה היודעת להתחשב באיסטניסיות כגורם מקל במצוות 54 מניחה שגם ביחסים בין אדם לחברו אי – אפשר להעמיד הכול שבין אדם למקום על שורת הדין ושהדין עצמו מכיל ממד של התחשבות לפנים משורת הדין . אם יבוא אדם ויטען שאין לדבר סוף נאמר לו שיש סוף, ושהסוף הזה נתון לשיקול הדעת של הדיינים בכל אתר ואתר כפי שיתרשמו מן הנתונים המציאותיים המורכבים העומדים לפניהם והייחודיים למקרה הפרטי אשר בו הם דנים . לפעמים האיסטניס מתברר כצייקן, והוא עצמו, באיסטניסותו, משמש מטרד וסבל לשכניו, ולפעמים השכן הנורמטיבי הוא המנצל יתר על המידה את זכויותיו וגורם סבל בעקבות חוסר התחשבותו בשכניו . גם אם הוא נוהג כדין על פי הספר אין לאפשר לו למתוח את שורת הדין עד הקצה . דרך הפסיקה הזאת נובעת מתפיסת תפקיד הרשות בעיצוב האקלים החברתי . המחוקק אינו מסתפק בקביעת סטנדרטים מחייבים ואחידים ובאכיפתם . תפקידה של הרשות ושל בית הדין הוא לסייע לשכנים בהידברות ביניהם . כאשר אחד השכנים סובל ממחלה או מאנינות יתר ישנה ציפייה להתחשב בו, ובית הדין אף יכול לכפות זאת . יש כאן חריגה משמעות...
אל הספר