430 חסן פתחי אדריכלות לעניים האסלאמית, שהאדירה עשייה שיתופית . המקורות האסלאמיים רואים בכפר את “מקום החיים המשותף״, ובתהליך הקמת בית של משפחה ערבית נלקח בחשבון תמיד גם המרכיב הסוציולוגי של המשפחה הבונה, כך שגם הנשים, הילדים והזקנים שותפים לעשייה לצד הבנאים, כל אחד לפי דרכו ולפי יכולותיו . מי שניצח על להקת הבנייה הכפרית הזאת היה “ מועלם ״, שחיבר בין בעלי מקצוע לחברי המשפחה בזמנים שבהם המושג ארכיטקט לא היה קיים בשפה הערבית . חסן פתחי מדגיש בספרו את הפרדוקס של “ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים״ בטענתו שעל מנת לעשות ארכיטקטורה יש להיות ארכיטקט, אבל לא במובן העכשווי, אלא המסורתי – אדם היודע לחבר בין תוכנית הבנייה לבין התכתיבים החברתיים-תרבותיים-כלכליים . צורת הבנייה המכונה היום “בנייה כפרית״ חדלה להתקיים לאחר שהחברה הפאלאחית שעבדה את האדמה וחיה בכפרים התפרקה והתפוררה, אבל בתקופת התרבות האסלאמית, על גווניה השונים, התפתחה שיטת בנייה כפרית ייחודית . לאורכו ולרוחבו של העולם המוסלמי, ולא רק הערבי, אלא גם בפרס, בהודו ואפילו בסין, התבססה הבנייה הכפרית על חוקי התכנון והבנייה של השריעה האסלאמית . נושא זה, ה...
אל הספר