המאבק בבילהרציה

242 חסן פתחי אדריכלות לעניים כל מימיה של מצרים נגועים בתולעי הבילהרציה, הנקראות צרקיות, וכל הכפריים עובדים ורוחצים במים המזוהמים . הכפריים המשקים את שדותיהם עושים זאת לרוב בעזרת “טמבור״, או בורג ארכימדס, ולשם כך עליהם לשבת כשרגליהם טובלות במים . אפילו ה״שאדוף״ הפרימיטיבי יותר – מתקן המורכב ממנוף ומדלי – מתיז עליהם כמות מספקת של מים להעברת הצרקיות . בדלתא של הנילוס האורז הוא גידול חשוב והכפרי מעביר את רוב זמנו בשכשוך במים, ואכן ידוע כי הבילהרציה נפוצה באזור זה יותר מאשר במצרים העליונה . גם כאן משתמשים בשיטת השקיה רציפה ( perennial irrigation ) ומשקים את האדמה בתעלות לאורך השנה כולה, במקום להסתמך על השיטפון השנתי כמו במצרים העליונה . המים בתעלות ההשקיה הקבועות האלה הם מעוזן העיקרי של הצרקיות, והם מאפשרים להן לשרוד במקום לגווע בשדות היבשים של מצרים העליונה . פועל מהדלתא – אומרים הקבלנים, ומי כמוהם יודע – עושה רק שישית מהעבודה שפועל ממצרים העליונה יכול לעשות . נוסף על כך, בקיץ כולם רוחצים בתעלות ובבריכות, בעיקר הילדים, המשתכשכים להנאתם במים ומתיזים כל טיפת מים שהם מוצאים בתעלות בשולי הדרך,...  אל הספר