ג . פולמוס באקדמיה הנוצרית

פרק א חד עשר 224 רבי יהודה הנשיא . בהקשר זה הפנה לחיבוריו של אוריגנס, בן המאה השנייה 12 גם בדברי לספירה ( Origen , 581— 254 ) , שבהם לא נזכרה או נרמזה המשנה כלל . אפיפאניוס המובאים לעיל לא מצא מורינוס עדות מספקת לקיומה של המשנה . אפילו איגרתו של הירונימוס בעניין המסורת ההלכתית הענפה של היהודים לא איששה בעיני מורינוס את מציאותה של המשנה . מורינוס שיער כי הירונימוס לא התוודע מעולם ליצירה הלכתית כתובה אלא לכל היותר למסורות שעברו בעל פה, וכי לא בשל ממדיה העצומים של המסורת היהודית נבצר ממנו לתארה אלא בשל היקפה המוגבל של איגרתו . חשובה לתולדות המשנה הייתה מנקודת מבטו רק פקודתו הנזכרת של יוסטיניאנוס, שבה קרא הקיסר ליהודים לנטוש את עיסוקם בספרות פרשנית החוטאת לרוח המקרא . ואולם, טען מורינוס, הופעת הפקודה באמצע המאה השישית מעידה כי רק בפרק זמן זה הפכה המשנה לחיבור כתוב ומוכר בעולם היהודי . בנימה אוהדת יותר נדונה המשנה בחוגים פרוטסטנטיים . אגב סקירה של התנועה הקראית ( שבה נדון להלן ) , נדרש המלומד ההולנדי יעקב טריגלנד ( Trigland , 2561— 1705 ) לחידת המשנה, תוך שהוא דוחה את עמדת מורינוס ומקדים את...  אל הספר