ה. הסאטירה של יהושע השל שור

ההכרעה לפי הדור 191 המוקדמים ניכר היה לאן פניו של שור מועדות . במה להפצת עמדותיו המגובשות שימש כתב העת 'החלוץ', שערך הוא עצמו מראשית שנות החמישים ועד לשנות התשעים של המאה, סמוך לפטירתו . בניגוד למרבית המשכילים בגליציה סבר שור כי לצורך בניין מחודש של היהדות אין מנוס מלקעקע את יסודותיה הקיימים, וכי אי אפשר להסתפק בהוספת נדבכים על המבנה הרעוע מיסודו . בשעה שרעיו בגליציה חתרו להראות כיצד היטיבה ההלכה להסתגל למציאות משתנה, בחר שור להצביע על הקיבעון שהשליטה באורחות החיים היהודיים ועל הצורך הנואש להתנער ממרותה . תהליך הניוון והקיבעון, סבר שור, החל כבר בספרות חז"ל ולא רק בגלגוליה המאוחרים של הספרות הרבנית . תרעומתו הופנתה בעיקרה כלפי רבי יהודה הנשיא, חותם משנת התנאים, אשר חפץ 'לנהוג שררה ולהכניס בעולו כל באי עולם' . אך גם האמוראים לא יצאו זכאים במשפטו, והללו 'הוסיפו לקלקל וילפתו אורחות דרכם, להביא את 20 צוואר העם בעול קשה, והכבידו עליהם משא כבד, משא לעייפה' . בהתחשב ביחס העוין שהפגין שור כלפי רבי אפשר היה לצפות שהוא ייַחס לו את כתיבת המשנה . קביעה היסטורית זו הייתה משתלבת היטב במסכת ההאשמות 21...  אל הספר