פרק שלישי : "מה שלא יעלה על הדעת" ו"מה שהנייר אינו סובל"

102 מה את מבינה מכחישים ש"זה" קורה, מכנים את "זה" בשמות אחרים, טוענים ש"זה" נחוץ ומצדיקים את "זה" בשם ערכים מקודשים יותר . מכאן דבריו, הנכונים לדעתי, של סטנלי כהן : "תולדות העינויים הן תולדות השיח על העינויים" . 4 בפרק זה אני מבקשת אפוא לשרטט קווים לפואטיקה של העינויים ולדון בפונקציה התרבותית של עינויים אגב עיון בשאלות האתיות, התודעתיות והנרטיביות שהם מעוררים . אדון בהבדלים שבין שפת עינויים בשיח זכויות האדם ובין ייצוגים ספרותיים של עינויים, אנתח נובלה מאת אילת שמיר-טוליפמן, "האם אתה רואה את מה שאני שומע", ואעמוד על האופנים שבהם היא עושה פרובלמטיזציה של שאלות אתיות, תודעתיות ונרטיביות הנוגעות לעינויים . הנובלה נבחרה בשל הפואטיקה הייחודית והרדיקלית שלה : הייצוגים הלשוניים, המבנה והסגנון של הטקסט היו ונותרו ייחודיים בספרות העברית . אראה שהטקסט של שמיר-טוליפמן מאלץ אותנו להכריע בשאלות בסיסיות ומהותיות, הן פואטיות הן אתיות : "מה נקרא כספרות והסבל של מי נחשב ? " . 5 שפת עינויים עמותות לזכויות אדם וארגוני המגזר השלישי ( NGO ) בישראל מפרסמים זה 6 כשלושים שנה דוחות ובהם עדויות על עינויים של פלס...  אל הספר