נוף הילדות כמקום של התגלות

ביאליק : נוף הילדות כמולדת ׀ 69 הנוף של ביאליק, ביטוי מובהק זה של קרבת היהודי החדש אל הטבע, היה רגע גדול בחיי הרוח של התקופה — אולי הרגע המכריע בגידולה של שירתנו החדשה . נוף ההשכלה היה נוף שבכתב, דבר שבמליצה . הרואה היה עומד מחוץ לנראה . תיאורי הטבע היו סתם ביטויים של התפעלות שלא חייבה סימני מקום, לא חייבה סימני זמן — לא צבע ולא בליטה . שירי הנוף היו הימנונות לטבע ( פיכמן תשי " ג : קע ) . פיכמן הבחין שמשוררי ההשכלה היו כבולים למליצה, לייצוגי נוף ספרותיים חסרי חושניות ולז'אנר ההמנון, והראה שבשירה זו נמצא המתבונן מחוץ לתמונת הנוף . המתבונן אצל ביאליק, לעומת זה, לא רק עמד לדבריו בתוך הנוף הממשי, אלא גם גילה את עצמו ואת יחסו לנוף בזכות הדיאלוג שקיים עמו . במילותיו של פיכמן, הנוף "מגלה לנו את עצמנו" ( שם : קעא ) . ראו למשל את פתיחת " הברֵכה" ( 1905 ) , היוצרת זיקה הדדית בין האני היודע למושא ידיעתו . אין 5 ואין כאן ערעור עלכאן ייחוס של תכונות אנושיות לטבע ( "הכשל הפתטי" ) , ההבחנה בין סובייקט לאובייקט, אלא יחסי התבוננות הדדיים : אֲנִי יוֹדֵעַ יַעַר, וּבַיַּעַר אֲנִי יוֹדֵעַ בְּרֵכָה צְנוּעָה...  אל הספר