פרק שישי: לדמותו של המביא לדפוס היהודי בשלהי ימי הביניים

96 פרק שישי 3 אני מציין לטובה את צינברג, שכן עד היוםבעמנו, ולאורך הדורות, על הרוב מגיהים . מדיפים כתביו ניחוח של שאר רוח שלא נמוג בחלוף השנים . לעומתו אי – אפשר לשכוח 4 אך את המנוח אברהם ברלינר שאף הוא נתן מכוחו ללימוד תרבות הספר והדפוס, לא חונן באותו שאר רוח של צינברג, אם לא ננקוט את לשונו של אויגן טויבלר ז"ל, שפעם אמר לדינור, עת דינור היה תלמיד צעיר ונלהב בגרמניה, כי כל כתבי ברלינר 5 הם קוגעלגשיכטע . למזלנו שלח מסבב הסיבות אל בין הספרנים שלנו כמה אוהבי ספר שהחלו באיסוף מבורך של ידיעות על אודות העושים במלאכת הספר . עם זאת, יערי, הברמן ורבים רבים אחרים לא ראו מתפקידם לעסוק בתולדות הספר ועושיו כפרק בהיסטוריה התרבותית והחברתית של עמנו . על כן עד היום חסרים אנו ניתוח הולם של התמורה העצומה שבאה לעולמו של היהודי והתרומה לו, עם המעבר מכתב היד לדפוס . במסגרת פרק קצר זה לא אוכל לדון במהפכה התקשורתית הכבירה שהביא הדפוס, ולא בשינויים המופלגים שגרם בתודעתם העצמית של שכבות אוכלוסייה שנחשפו 6 מאליו יובן, שהרחבת מעגל הקוראים בקרב נשים ואנשים הוסיפה לראשונה לספרים . עוד 'אינטליגנטים' לשכבה הדקה של בע...  אל הספר